פסק-דין בתיק עב"ל 8017-06-10

השופטת רונית רוזנפלד

1.      תביעתו של המערער להכרה בפריצת דיסק מותני בה לקה כתאונה בעבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי בבאר-שבע (הנשיא מיכאל שפיצר; בל 1059-07). על פי קביעת בית הדין האזורי, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי שאירע למערער ביום 4.5.03, בעת שהתאמן על הליכון בחדר כושר במקום עבודתו, לבין פריצת הדיסק. על כך הערעור שלפנינו.

2.       הרקע העובדתי וההליכים בעניינו של המערער

א.  המערער, יליד שנת 1970, מהנדס ייצור, נתקף כאבים עזים בגבו עם הקרנה לרגל שמאל, בעת שהתאמן  ביום 4.5.03 על הליכון בחדר כושר במקום עבודתו. עקב הכאבים נאלץ להפסיק את האימון לאלתר. המערער עדכן את המדריכה בחדר הכושר אודות כאביו, והיא ציינה לפניו כי מדובר בשרירים תפוסים בלבד. המערער שב להתאמן מספר פעמים, ובכל פעם נתקף בכאבים. לבסוף פנה לטיפול רפואי, ואובחן כסובל מפריצת דיסק מותני.

      כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שדחה תביעתו להכיר בליקוי הרפואי ממנו הוא סובל כתאונה בעבודה, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע. את תביעתו לבית הדין האזורי ביקש המערער לתמוך בחוות דעת ד"ר ששון, מומחה רפואי מטעמו.

ב.   בפסק דין ראשון שניתן בעניינו של המערער בבית הדין האזורי (השופט משה טוינה), נדחתה התביעה מן הטעם שלא אירע למערער אירוע תאונתי בעבודה. במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין לבית דין זה, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה האירוע מיום 4.5.03 יוכר כאירוע תאונתי, וכי בית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מחלת המערער (עב"ל 465/05). בהתאמה לפסק הדין שניתן בערעור מינה בית הדין האזורי את ד"ר אליהו סלטי מומחה יועץ רפואי  מטעם בית הדין. ביום 15.5.07 התקבלה חוות דעתו של המומחה, לפיה אין קשר סיבתי בין הפעילות הספורטיבית של המערער לבין מצבו הרפואי. לאחר קבלת תשובותיו של ד"ר סלטי לשאלות הבהרה שהופנו אליו, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער, בקובעו על סמך חוות דעתו של המומחה כי אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי הנטען לבין פריצת הדיסק בה לקה המערער.

      גם על פסק דין זה הוגש ערעור לבית דין זה (עב"ל 322/08). במסגרת הערעור הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ימונה מומחה רפואי אחר תחת ד"ר סלטי. זאת, על פי בחירתו של המערער מתוך רשימת המומחים היועצים הרפואיים  של בית הדין. על פי בחירתו של המערער מינה בית הדין האזורי את ד"ר א. ברוסקין למתן חוות דעת בעניינו של המערער.  

ג.   ביום 21.6.08 התקבלה חוות דעתו של ד"ר ברוסקין, בה השיב לשאלות בית הדין בזו הלשון:

"א.  המחלה ממנה סובל התובע כעולה מהתעודות הרפואיות הינה כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל על רקע פריצת דיסקוס מרכזית שמעלית ברמה L5 - L4 ו- S1 - L5 ...

  ב.   בתאריך 20/3/01 (היינו שנתיים לפני האירוע הנדון) פנה התובע לחדר המיון בסורוקה, שם אובחנו כאבי גב תחתון עם רגישות באזור L5 - L4 מימין. לא בוצעה לתובע בדיקת CT או בדיקת הדמיה כלשהי. עד לאירוע הנדון לא נמצאו מסמכים המעידים על התקפי כאבי גב נוספים. כמו כן לאחר עיון בחוות דעתם של ד"ר סלטי וד"ר ששון עולה (פרט שלא מופיע בעובדות המוסכמות), כי הפעילות המאומצת אותה ביצע התובע בחדר הכושר בתאריכים של האירוע הנדון אינה הרמת משקולות אלא ריצה על הליכון. קרי, התובע לא ביצע מאמץ פיזי של הרמת משאות כבדים שהיו יכולים לגרום לפריצת דיסקוס. כיום בספרות המקצועית קשה למצוא קשר ישיר בין ריצה על הליכון לבין פריצות דיסקוס. גם המאמר המצורף בתיק הרפואי דן בכלל על רצים מקצועיים שרצו לפחות 20 מייל בשבוע ולכל רץ במאמר יש מספר פקטורים קודמים.

אם האימון היחיד אותו ביצע התובע היה ריצה על הליכון, איני רואה קשר סיבתי בין פריצות הדיסקוס לבין האירוע הנדון. הייתי אף חוקר את הקשר עם כאבי הגב משנת 2001. אם בית הדין הנכבד ימצא כי התובע ביצע פעולות נוספות בחדר הכושר כגון הרמת משקולות, אזי ניתן יהיה לחקור שוב את הקשר הסיבתי.

   ג.   קשה מאוד לקבוע תקופת אי כושר כיוון שהתובע עבר אף ניתוח הוצאות דיסקוסים. השאלה האם פריצת הדיסקוס קשורה לאירוע נשארה פתוחה. היות ולא מצאתי קשר סיבתי חד משמעי בין האירוע לפריצת הדיסקוס אזי כל תקופת האי כושר לא קשורה לאירוע הנדון. אולם כל תקופת אי הכושר שניתנת על ידי אורתופד מומחה (עם וללא קשר סיבתי) מקובלת עלי, כיוון שתקופות האי כושר במקרים כירורגיים יכולות להיות ארוכות מאוד."

ד.   ביום 8.7.09 הופנתה אל המומחה שאלת הבהרה. וזו השאלה ותשובת המומחה כפי שניתנה, בהתאמה:

ש. "נא פרט בהתייחסותך לאמור בחוות דעתו של ד"ר ששון [המומחה הרפואי מטעם המערער - ר.ר] , והאם יש באמור בה כדי לשנות מקביעותיך בחוות דעתך, ומדוע?

למען הסר ספק מובהר למומחה כי הפעילות בה עסק התובע בעת האירוע היא ריצה על הליכון בחדר הכושר".

             ת. "להלן התייחסותי לחוות דעתו של ד"ר ששון :

היות ולא בדקתי את החולה באופן אישי, לא טיפלתי בו במהלך מחלתו ולא ניתחתי אותו, איני יכול ולא מתכוון לחלוק או להסכים באופן קטגורי עם חוות דעתו של ד"ר ששון, שטיפל בתובע במשך שנים. הדיון היחיד הינו מה גרם לפריצת הדיסקוס ולהתפתחות המחלה שהביאה לשני ניתוחים מורכבים בעמוד השדרה המותני.

בחוות דעתו מביא ד"ר ששון שני מאמרים הקושרים התפתחות מחלת הגב אצל רצים.

המאמר הראשון נכתב בשנת 1981, היינו לפני 28 שנים והמאמר השני נכתב ע"י פיזיותרפיסט. בסיקור הספרות לא מצאתי מאמרים רציניים נוספים הקושרים התפתחות של פריצות דיסקוס כתוצאה מריצה. מדובר בשאלה מאד קונטרברסיבית, ועל מנת להגיע למסקנה יש צורך להתבסס על ניסיון אישי ועל השכר הישר.